החלטה בתיק ת"א 19828-08

1.      כללי

         החלטה בבקשה שכותרתה: "בקשה לקבוע מעשה בית דין". בתמצית הדברים, מתבקש בית המשפט לקבוע, שממצאי בית המשפט בהליך קודם, לחובת אלה שבהליך זה הינם הצדדים השלישיים, תקפים ומהווים 'מעשה בית דין' גם בהליך זה, בו תבעו המבקשים את רואי החשבון, הם נתבעי תביעה זו. והכל, בנסיבות כמפורט בהרחבה, להלן.

2.      המסגרת הדיונית

בין המבקשים לבין הצדדים השלישיים התנהלה מערכת יחסים עסקית מורכבת, במרכזה מתכונת מסוימת של שותפות שעיקרה בעסק לשיווק מאזני גשר למשאיות. עיקר המחלוקת נסבה על טענות המבקשים, בעלי מניות בחברה המרכזית לשקילה בע"מ (שכונתה עד עתה בפי כל, ותכונה גם עתה - חמ"ל), כלפי אלה שהינם בהליך זה צדדים שלישיים, למעשי תרמית חמורים ושאר פעולות שפגעו במבקשים. בקרב התובעים ניתן לסמן מספר בעלי דין (שלושה), וגם הצדדים השלישיים מורכבים ממספר בעלי דין (ששה). עם זאת, לצורך החלטה זו ניתן ללא קשיים יתרים להתייחס במאוחד לתובעים, מכאן, לצדדים השלישיים, מכאן, ואף לנתבעים המורכבים משני בעלי דין -  ביחד. מערכת היחסים בתוך כל אחת מהקבוצות אינה רלוונטית, לכל הפחות, לצורך החלטה זאת. על רקע זה התפתחו בין הצדדים שני הליכים מרכזיים.

א.            התביעה דנן, עיקרה בטענות התובעים כלפי הנתבעים שהפרו אלה את חובותיהם כרואי החשבון של חמ"ל ועשו יד אחת, עם הצדדים השלישיים, עד היום בו גילו התובעים ששותפיהם מרמים אותם. אבן הפינה לתביעה זו מגולמת בטענות בעלי המניות כלפי רואי החשבון שלהם להפרת "חובות הגילוי והשקיפות אשר כל רואה חשבון מחויב בו, כלפי התאגיד חמ"ל, כלפי בעלי המניות לרבות התובעים 1,3, וכלפי רשויות המס והדין" [סעיף 18(ד) לכתב התביעה המתוקן], ולכל הפחות, לרשלנות; הפרת חובותיהם המעוגנות ביחסי שלוח כלפי שולח; הפרת חובת הזהירות; ביצוע עוולת תרמית והפרת חובה חקוקה. הנתבעים דנן, רואי החשבון, מצידם, הוציאו הודעת צד שלישי כלפי שותפיהם של התובעים בחמ"ל.

ב.             קדמה לתביעה זאת תביעה ישירה של התובעים כלפי מי שהינם עתה בגדר של צדדים שלישיים, וזו נתבררה במהלך תקופה ממושכת בבית המשפט המחוזי מרכז (ת.א. 5899-08-07). ביום 5.9.2012 פסק בית המשפט המחוזי מרכז את דברו, תוך שנכון היה לראות כמוכחות את טענות התובעים, לפחות בעיקרן, והכל כמפורט בהרחבה בפסק דינה של כבוד השופטת שטמר.

בבסיס בקשה זאת רצון התובעים לראות בעובדות אותן מצאה כבוד השופטת שטמר כמוכחות, כעובדות שביחס אליהן תקף מעשה בי דין, גם בתביעה דנא, זו המתנהלת בבית משפט זה, כלפי רואי החשבון.

3.      שאלה קונספטואלית ולא שאלה הנוגעת לפרטי ממצאים ועובדות

א.            הבקשה הנפרסת על פני עמודים רבים, מפרטת אותן עובדות עליהן הצביעה כבוד השופטת שטמר כעובדות המלמדות על מעשי התרמית של הצדדים השלישיים (בתיק זה), ואף צורף לבקשה תצהיר, שעד עתה אינני מבין כלל את טעמו: וכי לצורך בקשה זו צריכים התובעים להצהיר על העובדות שבית המשפט המחוזי מרכז כבר פסק לגביהן את שפסק?!. ואולם, לטעמי, השאלה אינה שאלה של פרטים, עובדות או מסקנות, אלא שאלה קונספטואלית: האם ממצאים, ואפילו המדובר בממצאים עובדתיים פוזיטיביים, שנקבעו בהליך ישיר שהתנהל בין התובעים (דנן) לבין אלה שהינם, בהליך זה, בחינת צדדים שלישיים, עשויים להוות מעשה בי דין גם כלפי אלה שעתה הם הנתבעים - רואי החשבון.

4.      התנאים לקיומו של 'מעשה בית דין'

בפסיקה התגבשו, כידוע, ארבעה תנאים עיקריים, שרק בהתקיימם, במלואם, יש מקום לקביעה בדבר תוקפו של מעשה בי דין [ראה ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פד נ"ד(1) 642, 650]:

א.            הפלוגתא בכל אחת מההתדיינויות הינה אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים;

ב.             קוים דיון בנוגע לאותה פלוגתא בהתדיינות הראשונה, ולבעל הדין שכנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה 'היה יומו בבית המשפט' ביחס לאותה פלוגתא;

ג.             ההתדיינות בפלוגתא הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכחה;

ד.             ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בהתדיינות הראשונה. 

         על פני הדברים, די במבט חטוף על מבחנים אלה, כדי להבין שבקשת התובעים נעדרת כל אחיזה. ועם זאת, ולטעמי, מעל לצורך, אתייחס, ולו גם בקליפת האגוז, לאחדים מבין מבחנים אלה, המחייבים את המסקנה האמורה.

5.      אי זהות הפלוגתאות המרכזיות

         בעוד בהליך הראשון, היתה טענת הליבה, שה"ה גרוס וחברותיהם ביצעו מעשי תרמית - טענה שבחלקים נכבדים שלה אף היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, בין היתר, באשר מדובר היה גם בסכסוך בין בעלי מניות, עתה על הפרק טענות כלפי רואי החשבון, לשותפות במעשי תרמית, לכל הפחות לרשלנות רבתי, וכללית, לאי מילוי חובותיהם כרואי חשבון, בין היתר על בסיס חוק רואי חשבון, ובפרט, תקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה החשבון), תשל"ג - 1973 , נושא המצוי בכלל בסמכות בית משפט השלום,

         תפקידו של רואה החשבון במבנה התאגידי קובע פרשה נכבדה לעצמו. ואולם, פשיטא ופשיטא, שחובותיו, דרך מינויו, ותפקידו בכללותו, שונים הם במהותם עד מאד, מהשאלות הרלוונטיות, למשל, במערכת יחסים בין בעלי מניות, ורבה הספרות המצביעה על כך:-